ליל הסדר שחגגנו אמש היה שונה. לשבת סביב השולחן בצל אזעקות זה לא פשוט, וזה בדיוק המקום שבו

סיפור ההגדה יכול לקבל משמעות רלוונטית וחזקה יותר.

שמתם לב ששלוש המילים ספר, סיפור וספיר מגיעות מאותו שורש? המטרה היא להאיר כמו אבן ספיר את סיפור היציאה האישי שלנו.

המציאות בחוץ סוגרת עלינו, וזה בדיוק הזמן לשאול את עצמך בכנות איזה סיפור בחרתי לספר לעצמי אמש בליל הסדר, ואיזה סיפור חדש אבחר לספר לעצמי מהיום והלאה.

הרי יציאת מצרים היא קודם כל יציאת הנפש לחופשי. להיות בת חורין באמת אומר לחיות את האמת שלך, גם כשהמצב בחוץ סוער. חירות ואמת צועדות יחד.

מה עוצר אותנו. חסמים פנימיים כמו כעס וחוסר ביטחון, וחסמים חיצוניים כמו המצב במדינה. אבל בסוף, החופש האמיתי הוא היכולת לבחור את הסיפור שלנו.

יום לפני ליל הסדר הנחיתי קבוצת נשים בנות 60 ומעלה. עבדנו עם כתיבה רפלקטיבית וצללנו לסמלים ולארכיטיפים של סיפור יציאת מצרים.

בסיום הסדנה אחת המשתתפות שיתפה אותנו בגילוי מדהים: היא הצליחה לזהות את קול פרעה בתוכה. זה היה קולו של אבא שלה שהיא הפנימה, קול שהתנהל מתוך פחד שיקרה לה משהו ולמעשה עצר אותה מלהתקדם. ברגע שהיא הבינה את זה היא הצליחה לגלות כלפיו חמלה, להבין מאיזה מקום הוא פעל ולא רק לכעוס ולהאשים. היא הגיעה למסקנה שעכשיו היא צריכה לגדל בתוכה את הקול של משה.

וזה לא נגמר שם. אורחת שישבה איתי בשולחן הסדר שמעה לראשונה את ההסברים האלה. היא התרגשה לגלות בתוכה את קול הסנה הבוער, שממש הנחה אותה אל הייעוד שלה, אחרי תקופה ארוכה שבה צעדה בערפל בלי שום בהירות.

כשאני שומעת את הפידבקים האלה אני מבינה כמה זה חשוב שעוד אנשים ייחשפו להבנות האלו.

לכן החלטתי להאריך את ההצעה שלי לבאנדל "חירות במרחב המוגן" לשבוע נוסף.  פרטים בלחיצה על הקישור https://bibliodrmh.ravpage.co.il/bandelPesach