ת—מממי"
שמעתי את קולו המתוק קורא לי מרחבת המשחקים למטה.
"את מרשה לו לקרוא לך בשם הפרטי שלך? "הגיבה בזעזוע שכנתי ששמעה את הקריאה.
למה לא?
"זה לא מכובד!"
זה דווקא נשמע לי כל כך מתוק ואפילו חכם!

גרנו בשכונה שהייתה בנויה סביב רחבה גדולה.
כל הילדים היו יורדים אחר הצהריים לשחק למטה ברחבה המוגנת מכבישים מסוכנים.
החלונות של כל הדירות פנו לאותה רחבה.
עם כל רעש המשחקים, האופניים ושאגות הצחוק, לא תמיד ניתן היה להבחין בצליל הקול הקורא באופן ברור.
מקהלת "א-מא" הייתה מקפיצה מיד שורה של פנים לחלונות שסביב לרחבה.
מי זו האמא שקראו לה עכשיו?
לכן חשבתי שהבן הקטן שלי, שהיה אז בן 3, הוא פשוט גאון שהחליט לקרוא לי בשמי הפרטי.
אחרת, איך יבטיח שהאמא ה"נכונה" תגיב לו?
והזיכרון הזה צף ועלה בי היום כשאני חושבת על שיווק הסדנה שלי.

זה לא רק באיזה שם אקרא לסדנה.
זה בעיקר החשיבה המשוחררת מכבלים של "צריך".
הרשות להתענג על הספונטניות.

סיפורי המיתוס של בראשית שאיתם אני עובדת בסדנה הם כמו ה"אמא" הגנרית הזאת.
אנחנו יכולים "לקרוא" לה והיא לנו, בשם הפרטי שלנו.
כדי להעיז להשתחרר מכבלי החשיבה של ה "צריך", כדאי אולי לקרוא לה ולקרוא אותה אחרת מהמקובל, להסתכן בלצאת מהמוסכמות.

לסדנה החדשה שלי קראתי "הבור החלום והכתר-מסע הגיבור של יוסף ושלך" ובה תגלי:

1. איפה את נמצאת עכשיו במסע האישי שלך בין ה"בור" ל"כתר"
2. מה ו ה"סולם" שעזר או עוזר לך לצאת מ"בורות" בחיים (ביסוס משאבים)

.3 מהם הסיפורים האישיים שמבקשים ממך לעלות מן ה"חושך" אל האור ולקבל התבוננות נוספת ועיניים טובות-כדי שתוכלי להשתחרר מהשפעתם הסמויה ולעשות בחירות אותנטיות יותר בחייך. ועוד.

הסדנה מתחילה בשבוע הבא.- אני סקרנית לראות מי מצטרפת למעגל האינטימי שלנו.