מנחם (שם בדוי) שבמהלך סדנת ביבליודרמה -פסיכודרמה עם סיפור –
נכנס לתפקיד אברהם, בסיפור שבו אברהם שולח את עבדו אליעזר למצוא כלה לבנו יצחק, שיתף את הקבוצה איפה הסיפור פגש אותו:
"הרגשתי שיצחק (הבן של אברהם בסיפור המקראי) מזכיר לי את הבן שלי דני.
דני בן 26, עדיין לא הייתה לו חברה. ומה הפלא, הוא מתחבא כל הזמן מאחורי הסינר של אמא שלו, שכל הזמן מגוננת עליו ומעגלת פינות בשבילו.
הוא לא לוקח אחריות וסובל מהתקפי כעס וכל שיחה שלנו מסתיימת בריב. הוא לא מוכן ללכת לפגישות אימון או לטיפול, הלוואי והיה מתאהב בבחורה שהייתה עוזרת לו לצמוח ולהתפתח".
ביקשתי את מנחם להעמיד סצנה מהחיים שלהם שבה הוא מופעל להיכנס לריב עם בנו דני.
הוא בחר במשתתף מהקבוצה שימלא את תפקיד דני (בנו). בחילוף תפקיד הוא הדגים את התקף הזעם, שמהווה את הטריגר עבורו.
במהלך השיחה ביניהם מנחם הרים את קולו והביע כעס כלפי דני, הוא טען שה"טנטרום" שלו משקף חוסר כבוד כלפיו (אבא שלו) ואמר לו איך לדעתו הוא צריך להתנהג.
הנחיתי את מנחם להחליף תפקיד ועם דני, ולהגיב לכך מהתפקיד של דני.
כשעשה זאת, "נפל האסימון".
תוך כדי "משחק" הוא הבין שבעצם דני משקף לו בהתקפי-הזעם שלו חלק מאד אימפולסיבי בעצמו. וכשהוא מגיב אליו כמו אל ילד קטן, בצעקות קולניות,
הוא בעצם לא מכבד אותו כגבר צעיר בן 26..
בתהליך של אימון לתפקיד בקבוצה (לאחר שצפה מבחוץ בסצנה) הוא הצליח בסופו של דבר להפיק תגובה שונה:
הוא גייס הומור והתבוננות מבחוץ, וכשדני התחיל עם ההתגרות שלו הוא חייך אליו ואמר, "היי דני, אנחנו באמת רוצים עוד סיבוב בזירת האגרוף?
כי לי ממש לא מתאים התפקיד של שק החבטות. זה לא מכבד אותי. וגם לא אותך. מה אתה אומר?"
מנחם קיבל הרבה שיתופים מחברי הקבוצה והוסיף:
התובנה שלי היא שזה המסע שלו, ואם אצליח לקבל אותו כפי שהוא, ולא להיגרר בעצמי לאימפולסיביות, אני בעצם אעזור לו להתפתח.
פעמים רבות ביבליודרמה יכולה לשמש "חימום" לפסיכודרמה-אישית, וזה מה שקרה למנחם.
איפה הסיפור פגש אתכם? אשמח לשמוע.