הרומן שלי עם….

"טוב, אני ממש חייבת להתוודות… משהו שעד לפני שנה הייתי צוחקת בקול רם אם הייתם אומרים לי שאעשה. אני???

אני אכתוב פוסטים עם AI? בטח… אני, שכל החיים שלי הכתיבה היא הנשמה שלי, שאוותר על הקול הייחודי שלי ואתן לרובוטית חכמה לכתוב במקומי? נו באמת.

אבל מה שלא ידעתי אז, ואני יודעת היום, זה שהיא בעצם לא כותבת "במקומי". היא פשוט מצילה אותי מעצמי. שנים שהיועצת השיווקית שלי מנדנדת לי על הכתיבה ה"גבוהה" שלי. "תמר," היא הייתה אומרת לי בעדינות , "אולי תכתבי משהו שאפשר להבין בלי תואר שני?" והאמת? זה לא שאני מתאמצת לכתוב "גבוה". זה פשוט מה שיוצא לי מהיד. זה כל כך אני, שלא הבנתי מה היא רוצה ממני. ניסיתי, באמת שניסיתי, לכתוב פשוט יותר. יצא לי… מסורבל. כמו לנסות לדבר עם פה מלא עוגיות.

ואז הגיעה ה-AI לחיי, ובא לציון גואל! אני פשוט זורקת לה את הפוסטים שלי, מבקשת "תקלילי לי את זה, אבל שיישאר אני", והיא? אלופה. היא לוקחת את המילים שלי, משייפת אותן, הופכת אותן לנגישות יותר, בלי לאבד את טביעת האצבע שלי. (טוב, לא יותר מדי, בכל זאת, יש גבול לכמה אפשר להקליל אותי).

אז כן, יש לי עוזרת סודית. והפרדוקס? מאז שהיא אצלי, אני עובדת פי שניים יותר קשה. היא לא מתעייפת, ההצעות שלה מפתות, וקשה לי לעמוד בפיתוי לא לשפר עוד ועוד. אז אם הפוסטים שלי נשמעים לכם פתאום פחות כמו הרצאה באוניברסיטה ויותר כמו שיחה בבית קפה – עכשיו אתם יודעים למה. אל תגלו לאף אחד, שלא תתחיל לדרוש העלאה בשכר.