בלוג

שתפו

תמר פלג

כתיבה- כשהייתי קטנה אהבתי מאד ספרים והחלטתי שכשאהיה גדולה אהיה סופרת. עד היום אני שומרת את מחברת הסיפורים הראשונה שלי שפתחתי בכתה ב'… מאז זרמו מים רבים בנהר החיים הפתלתל שלי, וכיום, מלבד הכתיבה הקבועה ב"יומן הבקר" שלי,  אני כותבת בקביעות בנושאים הקשורים לפרשות השבוע ממבט פסיכו-רוחני, ובנושאים הקשורים למערכות יחסים ומעלה לפייסבוק, לבלוג, לאסופות סיפורים דיגיטליות ולאחרונה מקדמת כתיבת ספר,החלום קורם עור וגידים..

נשארים מעודכנים

שווה קריאה

לחגוג עצמאות למדינה מלווה אצלי השנה בענני דאגה.

האם עצמאות תישאר רק ערך לשאוף אליו, זיכרון של דבר טוב שהיה לנו, או מצב חיים שאין בו ספיקות של מדינה דמוקרטית חזקה?

האם נצטרך להילחם שוב על העצמאות שלנו ולא רק מחוץ אלא גם מבית?

המחשבות הללו מטלטלות אותי ומעלות אצלי פחד. (ואיך אצלך?)

מה שעוזר לי למצוא בחזרה את האיזון והשקט הוא ההבנה ש"מה שבפנים הוא שבחוץ", במילים אחרות-מה שקיים אצלנו במציאות הפנימית משתקף החוצה במציאות החיצונית.

זה אולי נשמע הזוי ואולי פשטני-אבל זה כך.

אז מה ניתן לעשות כדי לשנות את המציאות הפנימית ל"עצמאות" כך שישתקף גם בחוץ?

זו שאלה שכל יחיד חייב לשאול את עצמו ולמצוא את המפתח שפותח עבורו את השער

לשינוי ולטרנספורמציה בפנים, שישתקפו בסופו של דבר גם בחוץ וככל שיותר אנשים יעשו זאת, כך הסיכוי לראות בחוץ את מה שאנו רוצים-ילך ויגבר.

לחולל שינוי פנימי זו מאד זה תהליך והדרך לעשותו מתחילה בהתבוננות חומלת על עצמי ובזיהוי התחומים בחיים בהם אני עדיין פועלת באופן בלתי עצמאי.

זה יכול להתבטא בתלות באנשים שמולם איני מעזה להשמיע את קולי, או כבילות לאמונה שמנהלת את הבחירות שלי ומעכבת את האוטונומיה שלי.

ההתבוננות והזיהוי הם כבר 50% מהדרך לעצמאות. אלא שההגנות שלנו הרבה פעמים מונעות מאיתנו להסתכל לעצמנו ב"לבן של העיניים".

כדי לקבל נגישות להתבוננות בעצמי שרואה לעומק על מנת לחולל שינוי, אפשר להיעזר בדרכים עוקפות שכל והגיון כגון: פסיכודרמה עם סיפור.

כשאנו עובדים עם סיפור ונכנסים לתפקיד הדמויות, אנו משליכים עליהן את עולמנו הפנימי באופן לא-מודע, ומקבלים דרכן מראה שמשקפת לנו מצבים שנמצאים מחוץ לטווח הראייה שלנו באותו רגע, וכך משתחררת אנרגיה שהייתה סגורה ואנו חווים שחרור והקלה.

יש משהו מרפא ומתקן בעצם ההבנה שאני לא לבד בחוויה שלי אלא שזו חוויה אוניברסלית שנחוותה ע"י דמויות מסיפורי המקור שלנו.

הכניסה לתפקיד הדמויות עשויה להביא לטרנספורמציה של ממש ולחולל תנועה נפשית של ריפוי.

הפרדוקס המעניין הוא שדווקא מתוך ההרחקה- העובדה שאני "משחק" בתפקיד דמות שהיא לא אני- מתאפשרת התקרבות לעצמי.

העבודה הפסיכודרמטית עם דמויות מסיפורי המקור מאפשרת לנו להתיר את הקשרים הבין-דוריים בהיסטוריה האישית שלנו ובהיסטוריה של אבות אבותינו.

 

בסדנת פסיכודרמה עם סיפור "המסע הבייתה" – שתיעזר בסיפור המסגרת של מגילת רות תוכלי להתנסות בחוויה על בשרך.

הסדנה תאפשר לך להתמודד בכתב ובאמצעות משחקי תפקיד עם שאלות כגון: מהי לחישת הלב של רות ושדוחפת אותה לפעול כנגד כל הגיון? מהם רגעי התקווה של נעמי בצמתים של ייאוש? ולפגוש מה יתעורר אצלך בעקבות זאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *