האם יש משמעות לעובדה שנשמה בוחרת להיפרד מהעולם דווקא בזמן שהמסורת שלנו מדגישה את השמחה?

השנה בפורים, חג שבו אנו מצווים לשמוח עד דלא ידע, נפטרה ד"ר דבורה קובובי, אחת האימהות הרוחניות שלי. כאילו רצתה להשאיר מסר- אל תתעצבו.

הלוויה שלה התקיימה בשושן פורים בירושלים ולצערי נבצר ממני להשתתף בה .

העצב על לכתה (בגיל מופלג ואני מניחה שבשיבה טובה) נמהל אצלי בתחושת החמצה גדולה:

מאז שחזרתי ארצה לפני עשור-לא פגשתי בה. בארבע השנים הראשונות לחזרתי טיפלתי באימי שחלתה בסרטן בגיל מבוגר, באותן שנים ראשונות נפטרו עוד אימהות רוחניות שלי (הגברת זרקה מורנו- ה"אמא" של הפסיכודרמה, ופרופסור עדה אברהם ז"ל, שהייתי אסיסטנטית שלה בקורס לפסיכודרמה באוניברסיטה העברית) ואני זוכרת שפחדתי ממש לשאול על ד"ר דבורה קובובי, כי ידעתי שהיא הייתה פחות או יותר באותו טווח גילאים ולא יכולתי להתמודד עם המחשבה על עוד אובדן משמעותי אפשרי. טמנתי את ראשי בחול. עכשיו אני מרגישה מאוכזבת מעצמי שהנחתי לפחד הזה לנהל אותי והחמצתי את ההזדמנות להנות מאורה ומחוכמתה עוד כמה  שנים.

זכיתי להיות עם המחזור הראשון של המדריכות שהיא הכשירה להנחות בספרותרפיה, שיטה שהיא ייסדה בשנות ה70 ומטרתה ללמד תלמידים רגילים בכתות רגילות את יצירות הספרות שנלמדות בכתה באופן שמקדם את הצמיחה והמודעות האישית, או בלשונה-מטפח את בריאות הנפש.

במשך שנים רבות ספרותרפיה הייתה "ציפור הנפש" שלי והייתי מחכה בכיליון עיניים למפגשים החודשיים עם דבורה ויתר המנחות כדי לנתח עוד יצירות ספרות לפי שיטתה. הרגשתי שלא רק את תלמידי הצמחתי הודות לספרותרפיה אלא גם את עצמי.

ב2003 כשחיי הובילו אותי לארה"ב.  חיפשתי שיטה שאוכל להשתמש בה באנגלית ומצאתי את ה"ביבליודרמה" (פסיכודרמה של סיפור מקראי) שייסד ד"ר פיטר פיצלה, ושלהרגשתי ממש "מתכתבת" עם הספרותרפיה ונבדלת ממנה בעיקר בכך שמתרכזת בסיפורי המקרא ובטכניקות מעולם הפסיכודרמה, ואוסף הסיפורים בעברית שעיבדתי בעזרת דבורה ואספתי כל השנים נותר מאחור..

דבורה ללא ספק הייתה אחת הדמויות המשמעותיות בחיי. היא פתחה לפני עולם של הבנה לחיי הנפש דרך הסיפורים, תרמה ליכולתי לקרוא סיפור "מאחורי הקלעים" שלו  ולקדם את ההתפתחות האישית והמקצועית שלי דרך הוראת ספרות ולהעניק את המתנה הזו גם לתלמידים ולמונחים שלי (הורים ומורים).

היא הייתה אדם נעים הליכות, צנועה, ענווה, וחכמה מאין כמוה. יהי זכרה ברוך.

התמונה מתוך וויקיפדיה