לפני שאנחנו עוזבים את גן עדן ונכנסים לתיבה של נוח, אני מבקשת להשתהות עדיין עם פרשת בראשית ועם המדרש המעניין של השיחה בין הלבנה ואלוהים, ולהציע התנסות קצרצרה שתעשיר אתכם ואולי אף תזכה אתכם בתובנות מעניינות (תביאו עט ונייר).

בסוף אציע משמעות רלוונטית לחיינו (בהשראת הדרשה של ר' דייויד אינגבר ששמעתי בשבת האחרונה)

אנחנו קוראים בסיפור בראשית במעשה הבריאה:

" וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃ (בראשית א 14-16)

תחשבו רגע עם עצמכם, לפני שאתם ממשיכים בקריאה, אילו הייתם אחד מהמאורות, איזה מהם הייתם מעדיפים להיות בעולם: אור השמש או אור הלבנה? מדוע?  תרשמו את הבחירה שלכם על דף.

הסתירה שבפסוק (שני המאורות הגדולים מחד-ואחר כך המאור הגדול והמאור הקטן) הטרידה את חכמינו.

איך קרה שהירח הפך להיות מאור קטן אחרי שנברא כמאור גדול יחד עם השמש? מה קרה? וכדרכם הם חיברו מדרשים כדי לנסות ליישב את הסתירה ולהשלים את הפער הזה.

אחד המדרשים (מסכת חולין) מספר שהירח/ הלבנה, באה לאלוהים בטענה סמויה, ואמרה לו: הייתכן ששני מלכים יחלקו בכתר אחד?

אלוהים ענה לה, ואללה, את צודקת! איך לא חשבתי על זה קודם. לכי תקטיני את עצמך!

הלבנה הפגועה השיבה, למה? מה עשיתי רע? בסך הכול טענתי טענה הגיונית לא?

ואלוהים אמר לה- את שוב צודקת. דיברת בהגיון.

והוא מביא לה מנחת חטאת, כי הוא לא היה צריך להקטין אותה.

נסו רגע להיכנס לתפקיד הלבנה, לפני שהיא אומרת לאלוהים "הייתכן ששני מלכים יחלקו בכתר אחד."

כתבו באופן אינטואיטיבי במשך דקה, מבלי להרים את העט מהנייר, בגוף ראשון במילים שלכם:

"אני הלבנה ומה שבאמת מפריע לי הוא. ומה שאני באמת רוצה ולא מעיזה לומר באופן ישיר הוא…

כתבתם? יופי!

אז מה באמת הלבנה אומרת? מה מסתתר מאחורי המילים הגלויות וההגיוניות שלה?

אליבא דרבי אינגבר זה כאילו שהלבנה אומרת:

המציאות היא ששנינו, גם אני הלבנה וגם השמש שותפות באותו פרויקט של הבאת אותו האור לעולם. אבל מה שאני באמת רוצה זה אור משל עצמי! לא אור חוזר.

זה נפלא לעולם ששנינו כאן, זה נפלא לעולם שיש לו את האור של השמש ואת האור החוזר שלו דרכי, אבל כל עוד יש אור בעולם שמקורו רק מהשמש וזה לא האור שלי– מה זה שווה?

אני רוצה את השם שלי (על הפרויקט, על הרעיון, על הספר, על הבניין…), אני רוצה שידעו שהאור בא ממני.

זה שיש אור בעולם זה לא מה שחשוב, מה שחשוב זה מאיפה האור מגיע, ואני רוצה שהוא יגיע ממני! (אוי, האגו…)

ואיזו משמעות אנחנו יכולים לקחת מזה לחיים שלנו?

אני חושבת שאין אדם שלא חווה לפחות פעם בחייו את התחושה הזו של "למה היא כן ואני לא"?  האגו שלנו הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו

אבל- ופה יש "אבל" גדול- אולי כדאי לנו ללמוד משהו מאלוהים, שעל פי המסורת, הסכים לצמצם את עצמו וליצור חלל פנוי על מנת לעשות מקום לעולם שברא.

מבחינה זאת שינוי נקודת המבט של הלבנה על המצב יכול מאד להועיל לה וגם לבני האדם שמזוהים איתה:

כדי לקבל את האור מן השמש הלבנה צריכה להיות ריקה מאור של עצמה, להיות במצב של ענווה, הכוח של הלבנה בא דווקא מיכולתה להתרוקן ולהתמלא שוב, מיכולתה לקבל את האור של השמש ולהחזיר אותו כאור רך שמאיר בחושך (ולא כאור החם השורף והמסנוור של השמש). וגם אנחנו בני האדם,יש תקופות בחיינו שאנחנו מרגישם ריקים ויש תקופות שאנחנו מרגישים מליאים, וכשאנחנו ריקים ובחושך, החכמה היא לדעת למצוא לנו "אור" לעמוד מולו, לקבל ממנו השראה, להחזיר את האור שלו לעולם דרך הפילטר שלנו ולהתחדש.

חודש חשוון מבורך!