יש משהו בנרטיב של סיפור יציאת מצריים שהוא אוניברסאלי ומדבר אל כל אדם בעומק העומקים של הנפש:
יציאת הנפש לחופשי מההגבלות והאיסורים של האגו, התקרבות לייעוד אמיתי שלי, היכולת לזהות את הקול הקטן בתוכי שיודע את האמת שלי.
בחרתי לשתף אתכם בסיפור- מקרה נוסף, של משתתפת בקבוצת ביבליודרמה (פסיכודרמה של סיפור) על סיפור יציאת מצריים:
עבדתי עם אישה צעירה, נקרא לה שושנה. אחרי החימום שעשינו עם הסמלים של סיפור יציאת מצריים (הסנה הבוער, משה, ים סוף, פרעה והעבדים) וההסברים על הייצוגים הפנימיים שלהם בתוך נפשנו, היא נבחרה ע"י משתתפי הקבוצה לחקור את הסיפור האישי שהתעורר בה. שושנה ביקשה לחקור את הקול הביקורתי הפנימי שלה. בחקירה הגענו אחורה בזמן לסיטואציה של אינטראקציה עם אמה בילדותה.
היה מאד ברור שהאינטראקציה והתפקיד שלה ביחס לאמה נשמרו מאז ילדותה בצורה נוקשה, ולא אפשרו לה להביא שום ספונטניות לתפקיד. היא הייתה מקובעת בתפקיד הבת – הילדה הקטנה המרצה והיא התחילה לראות ולקבל תובנה דרך הפעולה, שהקול הביקורתי הפנימי שלה צף ועולה מתוך מערכת יחסי התפקיד התקועה שהייתה לה עם אמה.
האסטרטגיה שלי הייתה למצוא דרך שתאפשר לה לפרוץ את הדפוס הזה, ע"י חימום לספונטניות ויצירתיות כדי שתוכל לקחת תפקיד ולתת תגובה ספונטנית חדשה ורעננה שתהיה מספקת עבורה.
טכניקה אחת הייתה השימוש ב"כפיל":
הכפיל נתן הצהרות שאפשרו לשושנה להתחיל לראות את המצב בצורה חדשה. היא קיבלה את ההצהרות של הכפיל, אבל יכולתי לראות שזה עדיין לא אפשר לה לעשות משהו שונה עם אמה (במשחק התפקידים), זה לא חיזק אותה מספיק כדי לעשות משהו שונה. הוא עדיין היה תקועה.
בשלב זה החלטתי להשתמש בטכניקת המראה:
ליוויתי אותה מחוץ לבמה שם האנרגיה שלה הייתה תקועה, למקום שממנו יכלה לקבל פרספקטיבה חדשה, לעזור לה ליצור תגובה ספונטנית חדשה.
בזמן ה"כפיל" שלה שיחק את התפקיד שלה בסצנה בינה לבין אימה, שאלתי אותה מה היא רואה ובחנתי מקרוב לראות אם האנרגיה שלה משתנה. שמתי לב שהספונטניות שלה השתנתה מעט אבל לא הייתה מספיק משוחררת.
אז הצעתי לה, למה שלא תנסי את תפקיד המבוגר, ותדברי עם אמא שלך מהעמדה של האני הבוגר שלך, היא השיבה לי: אני לא בטוחה שאוכל לעשות את זה כי מבחינה רגשית אני עדיין מרגישה ילדה קטנה כשאני בתפקיד הבת.
שאלתי אותה לאיזה כוח או משאב היא חושבת שהיא זקוקה כדי כדי להיכנס ולקחת את התפקיד (של הבוגר). והיא חשבה ואמרה שהיא זקוקה לכוח של הארכיטיפ של משה, שהעז לסור מהדרך הרגילה כדי לראות משהו שונה וגם היה מסוגל לעמוד מול פרעה ללא מורא. אבל היא אינה יודעת איך להביא לידי ביטוי את הכוח הזה ולהשתמש בו.
בשלב זה הצעתי אימון לתפקיד, שהיא קיבלה. ביקשתי ממנה לבחור חבר קבוצה שיוכל לשחק את תפקיד העצמי הבוגר שלה, היא בחרה במריאנה כ"אני-עזר" ומריאנה התחיל להתנהג כעצמי הבוגר של שושנה ולהדגים עבורה אינטראקציה אחרת עם אימה.
שושנה התבוננה במריאנה מקרוב ויכולתי לראות על פניה שהבעתה התרככה, היא הייתה פחות מתוחה, כאילו נורה נדלקה והיא הייתה מסוגלת לראות אפשרות אחרת לאינטראקציה עם אימה. שאלתי אותה אם היא רוצה לנסות את התפקיד הזה, היא הסכימה והחליפה תפקיד עם מריאנה ו"שיחקה" את התפקיד החדש. שמתי לב שקרה איזה "שיפט". היא הייתה מסוגלת לגייס קצת יותר ספונטניות לתפקיד שלה ולדבר עם אימה מתפקיד האני הבוגר שלה ולמרות שזה עדיין נשמע טיפה "חלוד" ואולי עוד זקוק למעט יותר ליטוש, היא הצליחה לזוז מהמקום התקוע שהייתה בו.
היא קיבלה מודל לחיקוי והייתה מסוגלת "לקחת תפקיד" חדש, ועם הזמן אני מקווה שתוכל לעבור "לשחק בתפקיד" ואז "ליצור בתפקיד". (על פי י.ל.מורנו מייסד הפסיכודרמה אלו שלושת השלבים שאנו עוברים כשלומדים תפקיד חדש).