בלוג

שתפו

תמר פלג

כתיבה- כשהייתי קטנה אהבתי מאד ספרים והחלטתי שכשאהיה גדולה אהיה סופרת. עד היום אני שומרת את מחברת הסיפורים הראשונה שלי שפתחתי בכתה ב'… מאז זרמו מים רבים בנהר החיים הפתלתל שלי, וכיום, מלבד הכתיבה הקבועה ב"יומן הבקר" שלי,  אני כותבת בקביעות בנושאים הקשורים לפרשות השבוע ממבט פסיכו-רוחני, ובנושאים הקשורים למערכות יחסים ומעלה לפייסבוק, לבלוג, לאסופות סיפורים דיגיטליות ולאחרונה מקדמת כתיבת ספר,החלום קורם עור וגידים..

נשארים מעודכנים

שווה קריאה

הצבע הכי אהוב עלי בילדותי היה אדום. לבטח הייתי נהנית מהאנרגיות הצבעוניות של המשכן לו הייתי לוקחת חלק בתהליך היצירה שלו:

כמה גוונים של אדום מעורבים בבניית המשכן?

תולעת שני (סוג של אדום) ,  תכלת (עוד סוג של אדום! ), ארגמן, ותחש עורות מאודמים. כשעליהם נוספים הזהב והנחושת, שהם הצבעים השליטים בתיאור המשכן, מתקבלים כל גווני האש.

22 פעמים מוזכרת המילה "זהב" בפרשה,

12 פעמים המילה "נחושת". (כסף מופיע רק 8 פעמים)

למה אש?

למה זהב?

האם יש איזו משמעות סמלית בבחירת הצבעים?

אולי אלוהים רוצה לעשות רפליקה של חזיון הסנה הבוער באש ואיננו אוכל שמתוכו דיבר אל משה?

אולי, אם נסכים לקבל את אחת הפרשנויות הנסמכת על הטיעון ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה", חטא עגל הזהב הקדים לקבלת הוראות בנית המשכן, ואז יש כאן מסר אחר לגמרי. מסר של אהבה גדולה:

המסורת שלנו אוהבת לתאר את היחסים בין אלוהים לעמו הנבחר, כיחסים בין אהוב לאהובתו, בין איש לרעייתו,(מעמד הר סיני הוא החתונה, התורה היא הכתובה, ועוד), ועל פי המטאפורה הזאת, ה"כלה" בגדה בבעלה, עוד לפני שהתייבש הדיו על הכתובה. עשתה עיניים למישהו אחר (עגל הזהב) בעודה מתחת לחופתה מחכה לכתובתה..(תודה לד"ר אביבה זורנברג)

אפשר לשער מה הרגיש ומה יכולה הייתה להיות תגובת החתן הנבגד:  עלבון, כאב, זעם, ואולי היה ישר מגרש אותה, ו"מוחק" אותה לעולם מחייו.

אבל לא.

כאן החתן מתעלה על עצמו ולא רק שלא עושה זאת, הוא כאילו מבין עם מי יש לו עסק, הכלה שלו עוד לא ממש מכירה אותו, היא מתקשה עם דברים מופשטים, אוהבת דברים גשמיים ומוחשיים ואת הצבע זהב יותר מכל, אז הוא סולח לה, מקבל אותה כפי שהיא, ומעניק לה משכן העשוי רוב רובו-מזהב.

עם הבטחה: "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם".

ואני מבקשת להציע פרשנות סימבולית נוספת לצבעי המשכן, שנסמכת גם על כמה מהדימויים בפרשה :

המשכן הוא כמו רחם גדולה, הצבעים האדומים שלו לגמרי תואמים את הדימוי הזה כמו גם המרחב המוגן, הקדוש, וכדי שיתהווה "הריון" מהזיווג הזה, שהכרובים המוזהבים העומדים על הכפורת אשר מעל ארון הקודש מסמלים אותו, כדי שיהיה פורה ומפרה, צריכה להתרחש איזו תמורה:

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.

למרות שהחתן סלח לה- אולי ה"כלה" עדיין מרגישה מבוישת, אשמה, סוג רגשות שסוגרים ומכווצים ואינם מאפשרים התרחבות הלב.

כדי לעבור תמורה עליה להתחבר ללב שלה, ולהביא אל המשכן תרומה מנדבת ליבה, (תרומה היפוך אותיות תמורה), כשהיא תתרום מנדבת ליבה היא גם תיתרם, והיחסים שלהם יהפכו להיות יחסי נותן -מקבל הדדיים.

מילה נוספת שראויה לשימת לב , וחוזרת 16(!) פעמים בפרשה היא המילה אדנים ,לפעמים בצורת הסמיכות אדני,(בצירה תחת הנון).

ומה משמעות המילה אדנים?

על פי הזוהר, משמעות המילה היא המקום שמחבר, אוחז, מחזיק את מה שמחברים אליו , נותן כוח,  כמו שקע (לתקע).  ( socketתודה ל Rabbi David  ( Shneyr

בפרשה זהו המקום שאליו מחוברים הקרשים, היתדות, העמודים, כל מה שמחזיק את המשכן. והוא עשוי כסף (לשון כיסופים).

זה המקום של החיבור האולטימטיבי. של הזיווג שיביא להפריה.

מברכת את כולנו בהרחבת הלב ובנדיבות הלב, ושנזכה לזווג בין הזכרי והנקבי בתוכנו ומחוצה לנו ולכונן יחסים של אהבה מפרה.

 

המילום של Liat Broide Dgani

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *