איך אפשר למצוא את האיזון העדין בין התפקידים השונים שאנחנו ממלאים בחיינו מבלי שהאחד יבוא על חשבון השני?

מה הקשר בין תחושת הזהות העצמית שלנו ליכולתנו  לנווט בין התפקידים השונים?

מה קורה בפרשת השבוע "יתרו" שמזמין את השאלות הללו?

בשולי הדרמה של פרשת יתרו, המתארת את ההכנות שעושה העם במדבר לקראת קבלת התורה ועל יתרו שמאמן את משה ומלמד אותו להאציל תפקידים כדי לא להישחק,

מסתתרת לה דרמה קטנה שקל להתעלם ממנה.

וַיִּקַּח, יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶת-צִפֹּרָה, אֵשֶׁת מֹשֶׁה–אַחַר, שִׁלּוּחֶיהָ.

וְאֵת, שְׁנֵי בָנֶיה…

משה מששלח את ציפורה אשתו חזרה לבית אביה (שילוחים בשפה המקראית=גירושים).

מתי זה קרה? ומדוע?…

בואו נבדוק קודם מה עבר על משה:

משה שנולד לאם עברייה, שפחה במצריים, שוויתרה עליו והניחה אותו לגורלו על שפת היאור.

משה שנולד מחדש וזכה בחיים חדשים כשנמשה מהיאור על ידי בת-פרעה, וקיבל ממנה את שמו "משה" (במצרית: בן)

משה שחזר לינוק משדי אימו עד שנגמל, וגודל כנסיך בארמון על ידי אימו המאמצת המצרייה.

איך הוא חש כשנודעה לו האמת על זהותו?

האם בין-יום מחק מעליו את זהותו המצרית ולקח עליו זהות עברית?

האם התכחש לאם שגידלה אותו ונתנה לו חיים?

האם חיפש את אימו הורתו?

 

כשברח מהארמון והגיע למדיין חשבה אותו ציפורה למצרי.

איזו הקלה וודאי חש כשהגיע למקום "ניטרלי", לא "מצרי" ולא "עברי", לבית יתרו כהן מדיין.

איזה פתרון נפלא היה לקבל חסות מיתרו ולהינשא לבתו ציפורה.

מן תקופה של מורטוריום. פסק זמן.

האם משה הרגיש הקלה לזמן מה להיכנס לזהות\תפקיד רועה צאן, לברוח מהדיסוננס הקוגניטיבי שבטח קרע אותו מבפנים, להיות במדבר הפתוח עם הכבשים, אשליה פסטורלית של דחיקת הקץ מהייעוד שלו?

 

אבל המורטוריום שלו לא נמשך זמן רב. אלוהים קרא לו מתוך הסנה. האמת שלו צפה ועלתה. הייעוד שלו התברר.

ובשלב זה הוא כבר נשוי ואב לשני בנים.

אולי לא פלא שכשאלוהים מטיל עליו את השליחות תגובתו הר ראשונה של משה היא "מי אנכי"?

בשאלה מי אני  אפשר לשמוע שאלת ביטול והקטנה עצמית (מי אני ש..) ואפשר לשמוע זאת ממקום עמוק יותר של מה הזהות שלי?

הזהות שלו עדיין לא מגובשת וכבר מצופה ממנו למלא כמה תפקידים משמעותיים: בעל לאשה מדיינית, אב, ומנהיג העם העברי.

איך אולי הרגיש משה בתוך התפקידים הללו שהוא נדרש למלא?

אולי כל עוד היה צריך למלא את רק תפקיד הבעל והאב כרועה צאן יתרו- הוא עמד בדרישות התפקיד.

אבל כשהוטלה עליו השליחות להיות מנהיג העם- והמתווך הבלעדי בינו לבין אלוהיו, משהיה צריך לגייס את כל כולו לתפקיד, אולי לא נותרה בו אנרגיה להיות גם בעל וגם אב?

אולי לכן שילח את ציפורה?

ואולי הרגיש שעתה משזהותו התבררה לו לא מתאים לו להיות נשוי לאשה מדיינית?

ואולי פחד שאם ילוו אליו למסע במדבר, מסע שנועד להכשיר את העם להאמין באלוהים בדרך אל הארץ המובטחת, הוא ימשיך לאכזב שוב ושוב את אשתו ובניו כי לא יוכל להקדיש להם את תשומת הלב הראויה?

ואולי חשש שיראוהו בחולשתו (העם הזה כמו תינוק מפונק ותובעני)?

בכל אופן יש משהו מאד צורם בפגישה שלהם:

יתרו שולח למשה הודעה שהוא מגיע עם אשתו ציפורה ושני בניו וזה מה שקורה:

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק-לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ-לְרֵעֵהוּ, לְשָׁלוֹם; וַיָּבֹאוּ, הָאֹהֱלָה. ַויְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל: אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה.

מילה לא מוזכרת על המפגש בין משה לבין בניו ולבין אשתו!

הוא נסגר עם יתרו באוהל כדי לעדכן אותו, לספר לו על ההצלה הגדולה מיד אלוהים. ללא ספק הוא מזדהה לחלוטין עם התפקיד שלו כמנהיג העם, וכנראה שגם הזהות שלו התגבשה. אבל בעל ואבא? פה עולה אקורד צורם..

מברכת את כולנו שנצליח למלא על הצד הטוב ביותר את התפקידים בחיינו כהורים, וכבעלי תפקיד, ונמצא את האיזון העדין מבלי שהאחד יבוא על חשבון השני.

שנלמד לזהות את השינויים שעוברים על עצמנו ועל הפרטנרים שלנו ולרקוד את הצעדים החדשים בריקוד החיים.