אילו רק היה ניתן למחוק קבצים מהמחשב שלנו במוח באותה קלות שניתן למחוק קבצים במחשב..
לעשות ניקוי לכל אמונות השורש והמחשבות המעכבות שנוצרו שם בגיל מוקדם ,יצרו את רישומן העמוק ומשפיעות על ההתנהגות שלנו עד היום, לשחרר אחיזה משעבודים שהן משעבדות אותנו ביודעין או שלא ביודעין.
איך בכלל ניתן לזהות אותן?
אני למשל עוברת לפחות פעם בשנה על מחברות הבוקר שלי ומסמנת עם מרקר דברים שאני מזהה כהתנהגות/מחשבה/דפוס שחוזר על עצמו אצלי ואז אני עושה לי רשימה של הדפוסים הללו בוחרת את אלה שחוזרו הכי הרבה ומתחילה להתמיר אותם בעזרת משפטי ה'אופונופונו.
אבל לא לכל אחד זה מתאים.
האמת היא שהרבה יותר קל לעשות זאת עם מישהו אובייקטיבי שיכול להצביע עבורנו על הדפוסים מתוך עמדה מכילה ואמפתית (לא ביקורתית).
ועדיין רובנו לא עושים זאת אם משום שאיננו מודעים כלל לדפוסים, או שאיננו חשים ששווה ללכת בשביל זה לאיש מקצוע ולשלם מאות שקלים לפגישה בת שעה שבה אי אפשר כמובן להספיק הרבה, או שאין לנו הכוח לגייס את הכוחות והמשאבים הנפשיים לכך ועוד.
אחד הדברים שאני אוהבת בעבודה שלי הוא האפשרות שנפתחת לא-נשים שמגיעים להשתתף בסדנת ביבליודרמה (פסיכודרמה עם סיפור) מתוך כוונה להעשיר את עצמם, לעשות עבודה טרנספורמטיבית ולהתמיר דפוסי התנהגות שמנהלים אותם באופן לא מודע בדרך שהיא כיפית ועם זאת עמוקה. וכך קורה שמתוך שלא לשמו -מגיעים לשמו.
לעבודה עם סיפורים יש עוצמה לעורר בנו נושאים ש"נרדמו" בתוכנו, כי כשאנחנו עובדים בתפקיד של דמות בסיפור אנחנו מרגישים מוגנים, המרחק בין מה שקורה בסיפור לחוויה האישית שלנו שומר עלינו מחשיפה, ואז בדרך עוקפת הגנות מגיעות התובנות.
המפגש עם הסיפור הוא כמו "נשיקה" שמעירה את היפהפייה הנרדמת לתחייה. ובהחלט יש קוצים בדרך, וצריך לגייס את ה"נסיך" מתוכנו לא לוותר ולהמשיך במשימה- אבל הרווח הגדול הוא הזכייה ב"נסיכה": בנפש שלנו שמתעוררת למודעות עצמית ובאנרגיה מתחדשת.
בסדנה ביבליודרמה (פסיכודרמה עם סיפור) כשנכנסים לתפקיד של דמות סיפור ועושים דברים בפעולה באופן פיסי ממש, הגוף לוקח את ההובלה והמיינד, שרגיל להתערב ולקחת שליטה, יוצא מהתמונה. להשתקפויות שמגיעות מאנשים אחרים שעובדים בקבוצה יש ערך שלא יסולא בפז, כמו אדוות סביב אבן שנזרקת למים כך העבודה של אחרים מעוררת בנו הדהודים ומעוררת בעדינות נושאים שהתאבנו.
וכשמתעוררת המודעות מתחיל תהליך הטרנספורמציה ואין דרך חזרה.