לפעמים, גם כשאנחנו ממש רוצים, אנחנו לא רואים.

לגופנפש שלנו יש מנגנונים מאד חכמים שנועדו להגן עלינו מפני כאב, מכל סוג שהוא,

ולמנוע חיכוך עם דברים שעלולים ליצור אצלנו אי נחת.

ולמרות זאת הגופנפש רוצה לגדול, להתפתח, להתגלות בגדולתו.

אחת מהדרכים היא להפגיש אותנו ב"רכות", באופן עקיף,

עם "מראות" שישקפו לנו אמיתות של עצמנו.

כמו למשל לעורר בנו הזדהות עם דמויות מסיפורים או סרטים, שאנו מרגישים קירבה גדולה או

דחייה לגביהם, ומכלול הרגשות שמתעוררים בנו מעירים בתוכנו תכנים, חוויות, משאלות,

שהיו רדומים ומקרב אותנו להתבוננות בעצמנו.

זו גדולתה של עבודה דרך דמויות ותפקידים.

היא מאפשרת, בצורה מוגנת ומבלי להיחשף, לעבוד על עצמנו, לקחת "הביתה" תובנות.

בדרך של משחק ושל "כאילו" מתנסים במצבי חיים אמיתיים וצומחים.

עבודה עם סיפורים מאפשרת לנו לעקוף מנגנוני הגנה שלנו, לקיים תקשורת עם חלקים בתוכנו ברובד עמוק, ולזכות בתובנות בעלות ערך עבור עצמנו.

משתתפים בסדנאות ביבליודרמה מדווחים שבעבודה על דמות מסויימת והתחקות אחר המניעים הסמויים שפועלים עליה ומניעים אותה הם יכלו לא רק לספר לדמות משהו על עצמה אלא גם  שמעו מהדמות משהו אודות עצמם.

תהליך של גילוי דו-כיווני, שהוא גם כיפי ומשחקי.

לעבודה עם דמויות מתוך סיפורי המקור שלנו יש את היכולת לחבר אותנו לעצמנו בדרכים מפתיעות ולגלות לנו דברים על עצמנו שעוזרים לנו במסע ההתפתחות האישי והרוחני שלנו.

אנו מבינים שמה שאנו חווים כיום במערכות יחסים בחיינו, אולי התחיל דורות אחורנית, כבר אצל אבותינו הראשונים, בסיפורי ספר בראשית.

התבוננות עמוקה בסיפורי המיתוס שלנו נותנת לנו מראה לכל מיני אתגרים שאנו מתמודדים איתם כאן ועכשיו בכל מערכות היחסים שלנו: במשפחה, בעבודה, עם עצמנו.

בסדנת ביבליודרמה  כשנכנסים לנעליהן של דמויות מקראיות, מגלים מה בסיפור שלהן ובדינאמיקות הפועלות עליהן מהדהד בך.

את ותוכלי למצוא את הקשרים בין הסיפור האישי לסיפור המיתוס.

תלמדי להקשיב לגוף-ולמה יש לו לספר לך שהראש אולי "שכח" או "מחק".

במקום לספר-תעשי ותראי (show) ותיפתחי לרמה חדשה של מודעות.