האם את יודעת לזהות מהו הדבר שאת רעבה אליו? ומה מייצר בך תחושה של שובע? (ולאו דווקא אוכל)
בפרשת השבוע "עקב" משה ממשיך לספר לעם את הסיפור ההיסטורי של אבותיהם (דור המדבר) מהשיחרור לשיעבוד ממצריים ועד ההבטחה לרשת את הארץ. הוא מדגיש בסיפורו את אותם אירועים בהם דור המדבר נפל לדפוסים של רעב וחוסר שובע שהתבטאו בתלונות בלתי פוסקות .
הפרשה מתחילה בפסוק שנשמע כמו מעין אזהרה:
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך" (דברים ז 12).
בקריאה ראשונה זה נשמע כמו משפט תנאי, אם תתנהגו יפה אלוהים ינהג אתכם יפה", אבל המילה "עקב" שהיא גם שמה של הפרשה, מציעה שלמעשה זהו משפט של סיבה ותוצאה:
בגלל (עקב) שמירת המצוות והחוקים (בפרשה הקודמת משה גולל באזנם שוב את עשרת הדיברות)–אלוהים שומר עליכם ומזין אתכם. כשאתם זוכרים מהו המקור לשפע- אתם זוכים בשפע.
הסיפור כולו חוזר ומשמיע ומבליט כמו מנטרה, דבר אחד שעליהם להקפיד ולהיזהר בו: לזכור את מהו המקור המחולל של כל הדברים. שזה הכוח של אנרגית הבריאה. ולא כוח ידיהם.
מה שמשך את העין שלי בקריאה הפעם, היה הפסוק:
"ואכלת ושבעת ובירכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (שם, ח ' 10).

למה להיות שבע זו מצווה?
ההיפך מלהיות שבע- להיות רעב . ולא בהכרח למזון.
כשאדם נמצא במצב נפשי של חוסר שובע, של רעב , ונותן לרעב לנהל אותו,
גם אם הוא יצרוך עוד ועוד, מאותו מצרך שהוא רעב אליו – הוא לא יהיה שבע. (בין אם זה אוכל, מין, סמים, אינטרנט, מערכת יחסים ועוד)
משה למעשה מציב בפני העם נוסחה מנצחת להישארות במצב של שפע:
ואכלת ושבעת ובירכת.
ההודיה, הברכה, הוקרת התודה, משמשת כתרופת מנע חשובה ביותר מלחלות במחלת האינפלציה של האגו .
כששוכחים להיות בהודיה למקור, לאנרגית הבריאה, קיימת נטייה לסגוד לעצמנו, לנפח את האגו שלנו או –וזה הצד השני של אותו המטבע- להאדיר אחרים. וכשזה קורה מתנתקים ממקור השפע. הופכים לרדוף "אלילים" חיצוניים שאף פעם אינם משביעים.
בברכה שנצליח להימנע מליפול לבורות של הרעב, החסר והשיעבוד,
שנוקיר תודה על מה שבחיינו ונתחווט לשפע.